<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
כרכין המוקפין חומה — "ערים גדולות ובצורות" (יהושע י"ד, י"ב) תרגומו קירוין רברבן וכריכן.
<b>הערוך ערך כרךגב</b>
כפרים ועיירות גדולות — "וילכדו בנותיה" (במדבר כ"א, ל"ב) תרג' וכבשו ית כפרנהא, תרגום ירושלמי "בחצריהם ובטירתם" (בראשית כ"ה, ט"ז) בכפרניהון, "ובתי החצרים" (ויקרא כ"ה, ל"א), "הבמחנים אם במבצרים" (במדבר י"ג, י"ט).
<b>הערוך ערך כפרגא</b>
מקדימין ליום הכניסה — פירוש יום שני ויום חמשי נקראו יום הכניסה מפני שנכנסין בני הכפרים בכרכים כדי שיתפללו בצבור ויקראו בספר תורה.
<b>הערוך ערך כנס</b>
זו דברי ר"ע סתימתאה — פירוש פלוני סתימתאה זו המשנה אעפ"י שהיא סתם משנה אינה לר"מ כדקיימא לן סתם משנה ר"מ, אלא לר"ע היא או לר' מנחם בר' יוסי היא זו המשנה והיא שנויה סתם ולא כל דבריהם של חכמים הללו סתומים הן, אלא המשניות שהזכירום בלבד.
<b>הערוך ערך סתם</b>
הואיל ומסתכלין בה — פי' הואיל ומסתכלין האביונים בקריאת המגילה, כי בעת קריאת המגילה מחלקין מעות פורים לעניים ומשלחין להם מתנות — אין קורין אותה אלא בזמנה בי"ד. והגאון זצ"ל פי' כך אנו שונין ומסתכנין בה ופי' אם השנים כתיקנן שיכולין ישראל להעמיד דתותיהן ואין עליהן סכנה אין קורין אותה אלא בזמנה.
<b>הערוך ערך סכלגא</b>
<h2>דף ג.</h2>
ולויים בדוכנם — פי' לשון ישמעאל שם האיצטבא דוכן ועומדין עליו הלויים.
<b>הערוך ערך דכן</b>
אמש בטלתם תמיד של בין הערבים — פי' שלא הקים המשכן אותה הלילה ולא הקריבו תמיד ונאסרו ישראל אותה הלילה בתשמיש המטה, דגמרי (עירובין ס"ג:) דכל זמן שארון ושכינה שרויין חוץ ממקומן פי' חוץ ממשכן ישראל — אסורין בתשמיש המטה.
<b>הערוך ערך אמש</b>
<h2>דף ג:</h2>
"ולאחותו" מה ת"ל — פי' ולאחותו מה ת"ל בנזיר, כלומר לאחיו אינו מטמא, לאחותו לא כ"ש, א"כ מה ת"ל ולאחותו. הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו — שבשתיהן אע"פ שהן מצות עשה שהוא חייב עליהן כרת, כדתנן בכריתות (ב'.) הפסח והמילה מצות עשה והן בכרת דכתיב "וערל זכר אשר לא ימול" (בראשית י"ז, י"ד) וגו' וכתיב "וחדל לעשות הפסח ונכרתה" (במדבר ט', י"ג) וגו' ושמע שמת לו מת, יכול יטמא אמרת לא יטמא — דייקינן מדכתיב "והאיש אשר הוא טהור" וגו' ומן "ערל זכר אשר לא ימול", כלומר אינו רשאי להטמא למתו ולבטל המצוה, יכול אף למת מצוה לא יטמא — שאם נטמא נמצא בטל מן המצוה ת"ל "ולאחותו" — לאחותו אינו מטמא, אבל מיטמא למת מצוה — הנה הנזיר מצווה שלא להטמאות וכתיב ולאחותו מופנה ללמד ממנה לאחותו אינו מטמא אבל מיטמא למת מצוה — אע"פ שמבטל העבודה. ע"א "ולאחותו" מה ת"ל מופנה הוא דלא הוה צריך ליה, ומה אם לאביו ולאמו ולאחיו אינו מיטמא, לאחותו לא כ"ש, למה בא לאמר לך הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת, יכול יטמא אמרת לא יטמא, כשם שאינו מטמא הנזיר בימי נזרו שהוא מוזהר בהן בלי ליטמאות, שאם יטמא נמצא נגרע מלעשות פסח או מתעכב למול את בנו ביום שמיני, לפיכך יתעסק במצוה ואל יטמא למתו כמו הנזיר שמשמר טהרתו ואינו מטמא לאחותו, יכול כשם שאינו מטמא למתו כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל "ולאחותו" — לאחותו אינו מטמא, אבל מטמא למת מצוה.
<b>הערוך ערך אחגב</b>
גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה — פי' כגון זקן שאין כבודו להנהיג בהמה אם ראה בהמת חברו נדחה, אינו חייב להשיבה נמצא כבוד זקן דוחה "לא תוכל להתעלם" (דברים כ"ב, ג').
<b>הערוך ערך לאגא</b>
<h2>דף ה.</h2>
מגלה בזמנה — ביחיד — כלומר בארבעה עשר קורין אותה אפילו ביחיד שלא בזמנה — שמקדימין ליום הכניסה אין קורין אותה אלא בעשרה — פי' ר"ח הילכתא כרב, דהא ר' יוחנן אמר בפירוש בפרקין דלקמן (י"ט:) הקורא את המגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא, לא אמרו אלא בצבור, לאו מכלל דסבירא ליה שקורין אותה ביחיד, ואע"ג דחש ליה רב להא דרב אסי, קיימא לן הלכתא כרב. מר רב צמח גאון כתב בשליח צבור הקורא את המגילה שקורא וכורך כספר תורה, ורבינו האי גאון אמר מנהגא דחזינא קורא ופושט כאיגרת אבל קורא וכורך כספר תורה לא חזי לנא.
<b>הערוך ערך מגלגג</b>
אי זו היא עיר גדולה — כל שיש בה עשרה בטלנין — פי' עשרה בני אדם יושבין בבית הכנסת ובטלין ממלאכתן ועוסקין בצרכי צבור. ירושלמי י' בטלנין בכנסת ממלאכתן.
<b>הערוך ערך בטל</b>
<h2>דף ה:</h2>
ורחץ בקרונה של ציפורי — פי' מים נובעים וקרים.
<b>הערוך ערך קרונה</b>
איזו היא נטיעה של שמחה — זה הנוטע אכורנקי של מלכים. ויש מפרשים אבורנקא — פי' כורנקי — נטיעה. ובע' כ"ף יש מהן.
<b>הערוך ערך אכורנקי</b>
נטיעה של שמחה נטע ואיזוהי נטיעה של שמחה — זה הנוטע כוורנקי של מלכות — פי' אילן ששותלין כשנולד האדם לצרכו בבוסתנא.
<b>הערוך ערך כוורנק</b>
חומה — ולא שור איגר — כבר פי' בע' אגר.
<b>הערוך ערך שרגג</b>
חומה ולא שור איגר — פי' שלא יהא לחומת העיר גג, כלומר שאם יש כותל של בית חומה לעיר לא חשיב חומה, פ"א שור איגר — שעושין גגין לצריף עד שמגיעין לקרקע, ואם בענין זה יש חומה לעיר לא חשב חומה, וי"מ איגר חומה שמתקבצת מעט מכאן ומעט מכאן ואינו מסבבת כל העיר מלשון אוגר.
<b>הערוך ערך איגר</b>
<h2>דף ו.</h2>
רקת — זו ציפורי, ולמה נקרא שמה רקת — דמדליא כרקתא דנהרא — פי' גבוה כשפת הנהר, פ"א, גדותיו של נהר כגון "והירדן מלא על גדותיו" (יהושע ג', ט"ו), והוא כמין טיט על שפת הנהר מקום דלא בר תשמיש הוא. רקת פי' בלעז ריפא של נהר והיא גבוה הרבה על הנהר.
<b>הערוך ערך רקת</b>
כנרת — זו גנוסר ולמה נקרא שמו כנרת דמתיקי פירחא ככינרא — פי' כפרי של כנרת, פי' אחר כי קלא דכינרא די מהני למאן דשמע קליה.
<b>הערוך ערך כנרגא</b>
אוהבי שרידים יושבי רקת — פי' אוהבי תלמידי חכמים יושבי בבית המדרש של טבריא.
<b>הערוך ערך שרד</b>
"שפוני" (דברים ל"ג, י"ט) — זו חלזון — בערך טרית.
<b>הערוך ערך ספןגה</b>
תני רב יוסף "ספוני" — זו חלזון "טמוני" — זו טרית "חול" — זו זכוכית לבנה — טרית פי' דג גדול הוא ונקרא בלעז טונין.
<b>הערוך ערך טרית</b>
אינו מועיל פרקמטיא שלו כלום — זהו פרגמטיא שכתבנו במקומו.
<b>הערוך ערך פרקמטיא</b>
בי מכסי עד אקרא דתולבקני — פי' מקומות כמו אותו דפ' החולץ בגמ' דהמחזיר גרושתו (יבמות מ"ה.) שלחו ליה בני בי מכסי לרבא.
<b>הערוך ערך בי מכסי</b>
אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דארץ ישראל והויא כמבי מכסי ועד אקרא דתולבנקי — פי' אקרא שם מקום, ס"א עקרא.
<b>הערוך ערך אקרא</b>
אחידת מגדל שד — פי' אחזנו מגדל ששורין לפנים שדים, פ"א, מגדל שהוא מוחזק בשד.
<b>הערוך ערך אחד</b>
ושקציו מבין שניו — זה בית גליא שלהם — פי' בית גליא שם גבהות כמו גל... ואמרי לה גליא לשון שמחה... ואמרי לה בית גליא — גלויה ומפורסמת.
<b>הערוך ערך בית גליא</b>
לשם זה פנייס — בתרגום "דודי שלח ידו מן החור" (שה"ש ה', ד') ודבר מידהון ית עגלא מתכא דשוי ירבעם חייבא בלשם דמתקרא פנייס.
<b>הערוך ערך פנייס</b>
"עקרון תעקר" (צפניה ב', ד') זו קיסרי בת אדום שהיא היתה מטרפולין של מלכים — פי' אם של עיירות כלומר גדולה של עיירות, אם בלעז מטרי, פולין בל' יון עיר.
<b>הערוך ערך מטרפלין</b>
<h2>דף ו:</h2>
"זממו אל תפק" (תהלים ק"מ, ט') זו גרממיא של אדום — תרגום ירושלמי "בני יפת גומר ומגוג" (בראשית י', ב') ושום אפרכיותהון אפריקי וגרממיא. ס"א גרמניא — מבית תורגמא (יחזקאל ל"ח, ו') תרג' ממדינת גרממיא.
<b>הערוך ערך גרממיא</b>
שלש מאות מלכי קטירי תגא איכא בגרממיא של אדום — "וישם כתר מלכות בראשה" (אסתר ב', י"ז) תרגומו ושוי תגא דמלכותא ברישה.
<b>הערוך ערך תג</b>
ותלת מאה ושתין ושיתא מרזבני איכא ברומי — פי' אדונים.
<b>הערוך ערך מרזבני</b>
אם לחשך אדם לומר "בני אל תתחר במרעים" (תהלים ל"ז, א') פי' אמרה לו דרך סוד.
<b>הערוך ערך לחשגב</b>
חולסית — פי' חלסית — גובהה דאיכא בארעא דומיא דתל. מצולה דאיכא בארעא — דלא מזדרעא עם ארעא כולה. פ"א, חולסית — קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית, מצולה — קרקעית הנהר שמוציאין זהב וכסף.
<b>הערוך ערך חלס</b>
חולסית ומצולה — כבר פי' בערך חלס.
<b>הערוך ערך מצולה</b>
<h2>דף ז.</h2>
קנאה את מעוררת עלינו — פי' כיון שתיכתב ותיקבע לדורות יהו האומות שומעין הדבר הזה ומתקנאין ואומרין נשלם גמולכם.
<b>הערוך ערך קןגד</b>
ודילמא פרסתקי שדור — פי' כתב.
<b>הערוך ערך פרסתק</b>
דשמואל ודאי לית ליה פירכא, היינו דאמרי אנשי טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלא צנא דקרי — פי' שהיה אמורא וקטן מכולם כמו שהפלפל קטן מכל מיני תבלין וחריף מכלם — כך זה האמורא חריף מכל התנאין שהפליגו עליו.
<b>הערוך ערך פלפל</b>
דעיגלא תלתא — פי' שלישי לבטן שהוא מובחר מכל ולדות שבפרה, כי הראשון כחוש הרבה והשני מובחר ממנו והשלישי מוטב מכולן.
<b>הערוך ערך תלת</b>
<h2>דף ז:</h2>
מלא טסקא קשבא... מלא טסקא זנגבילא — פי' כלי כעין קלתה ובלעז טסקא.
<b>הערוך ערך טסקא</b>
קשבא — פירוש קנה שעושין ממנו הסוכר והוא מתוק.
<b>הערוך ערך חצבגה</b>
קמחא דאבשונא — פי' נוטלין שעורין שלא הביאו שליש ונותנין אותן לתנור ליבש וכיון שיבשו מוללין אותן בין ידיהם ומלבנין בו הקדרה, ויש אומרים שבלי דשערי רטיבתא.
<b>הערוך ערך אבשונא</b>
אנא שדרי ליה חוליא, איהו שדר לי חורפא — "החדלתי את מתקי" (שופטים ט', י"א) תרג' ית חליי, "מה מתוק מדבש" (שם י"ד, י"ח) תרג' מה חלי מדבשא, "ותהי בפי כדבש למתוק" (יחזקאל ג', ג') תרגום כדבש חלי.
<b>הערוך ערך חלגד</b>
קריבי לי שיתין צעי דשיתין מיני קדרה ואכלי — פי' קערות במיני מטעמים.
<b>הערוך ערך צעגב</b>
בשולא בתרא קרו ליה צלי קדר — פי' שצלאו בקדירה בלא מים ובלא שום משקה.
<b>הערוך ערך צלגב</b>
רווחא לבסומי שכיח — ענין מתיקות, "וימתקו המים" (שמות ט"ו, כ"ה) תרג' ובסימו מיא.
<b>הערוך ערך בסםגב</b>
איבסום קם רבא שחטיה לר' זירא — ענין שכרות.
<b>הערוך ערך בסםגא</b>
<h2>דף ח.</h2>
אפילו ויתור אסור במודר הנאה — פי' אפילו דברים שדרך בני אדם לותר עליהם כגון דריסת הרגל בחצרם שאם יכנס אדם ויהלך בה אין מקפידין עליו וכיוצא בו אפילו כגון זה אסור.
<b>הערוך ערך וותר</b>
<h2>דף ח:</h2>
מצורע מוסגר — מן "והסגירו הכהן" (ויקרא י"ג, ה').
<b>הערוך ערך סגרגא</b>
אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט — "צרעת ממארת" (ויקרא י"ג, נ"א) תרגום ירושלמי צרעא מחלטא.
<b>הערוך ערך חלטגא</b>
פריעה ופרימה תגלחת וצפרים — פי' פריעה — לגדל פרע שער ראשו ולכשיטהר טעון גילוח כל שערו. פרימה — קריעת בגדים.
<b>הערוך ערך פרם</b>
(ספרים)
<b>אלא שהספרים] נכתבין בכל לשון, תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית. [הערוך ערך אשרגד</b>
אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית — גמ' אמר קרא "יפת אלהים ליפת" (בראשית ט', כ"ז) מיפיותו של יפת — כלומר ממבחר בניו והיא כתיבת יון שהיא מובחרת יהיו באהלי שם שהם בני ישראל.
<b>הערוך ערך יוןגב</b>
<h2>דף ט.</h2>
לא קשיא כאן בגיפן שלנו כאן בגיפן שלהן — פי' גיפן שלנו כלומר בצורת האותיות שלנו ובלשון אחרת זולתי לשון הקודש, לפיכך מטמאין את הידים שהאותיות בכתב אשורית הן, ומתניתין השנויה במסכת ידים (פ"ד, מ"ה) בגיפן של שאר לשונות שבאומות לפיכך אין מטמאין.
<b>הערוך ערך גפן</b>
<h2>דף ט:</h2>
אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים — פי' כהן גדול שהיה בבית ראשון היה משוח שהיה להם שמן המשחה, בבית שני שלא היה להם שמן
<b>המשחה] היה מתמנה כהן גדול בלבישת ח' בגדים [לפי] שכל זמן שהיה הדיוט היה משמש בד' בגדים [לבש עוד ד] נתרבה בח' נעשה כה"ג. משוח שעבר — כגון שאירע פסול לכה"ג ונתמנה אחר תחתיו ואח"כ חוזר ראשון לעבודתו ואותו ששימש כשאירע פסול לכה"ג נקרא משוח שעבר. [הערוך ערך משחגא</b>
אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים — ואוקימנא בגמ' כעין פסחים והן חובות הקבוע להן זמן.
<b>הערוך ערך במה</b>
בשילה אוכלין קדשין קלין
<b>ומעשר שני] בכל הרואה — פי' העומד בשילה כל מקום שרואה מלא עיניו אוכל קדשים קלים ומעשר שני ולמה בכל הרואה מפורש בע' קלע. [הערוך ערך ראגא</b>
קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים — פי' חומה — חומת ירושלים, קלעים — חומת עזרה, ואמאי קרו לה קלעים שהיא במקום קלעי המשכן ועוד כשהיו בונין היו פורסין קלעים במקום חומת עזרה ואוכלין, וכתיב במנחה ובחטאת "במקום קדוש תאכל בחצר אוהל מועד" (ויקרא ו', י"ט). "בל פרשו נס" (ישעיה ל"ג, כ"ג) תרג' ולא אפשר למפרס עלוהי קלע.
<b>הערוך ערך קלעגא</b>
<h2>דף י.</h2>
שמעתי שמקריבין בבית חוניו — ובגמרא (מנחות ק"ט:) מפורש שהיה בנו של שמעון הצדיק הולך לאלכסנדריא של מצרים ובנה מזבח והעלה עליו. ר"מ אומר לשם ע"ז, ור' יהודה אומר לשם שמים וכו', והגאון נקד חוניי.
<b>הערוך ערך חניו</b>
קדושה ראשונה — קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא — פי' קדושה ראשונה שקדשה יהושע קדשה לשעתה כשהיו שם ישראל עד שנחרב בימי נבוכדנצר ולא קדשה לעתיד לבא לאחר שנחרב.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
<h2>דף יא.</h2>
"דמיה לדב" (דניאל ז', ה') אלו הפרסיים המסורבלים כדוב — "גדלי בשר" (יחזקאל ט"ז, כ"ו) תרג' מסרבלי בשרא.
<b>הערוך ערך סרבל</b>
"מהודו ועד כוש" (אסתר א', א') ת"ר ג' מלכו בכיפה — פירוש בכל העולם כולו כלומר תחת השמים שעשוי ככיפה.
<b>הערוך ערך כףגיא</b>
<h2>דף יא:</h2>
מי סברת ג' גליות הוו ב' גליות הוו גלו בז' לכיבוש יהויקים שהיא ח' לנבוכדנצר, גלו בי"ח לכיבוש יהויקים שהוא י"ט לנבוכדנצר, דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שנייה כבש יהויקים — פי' נבוכדנצר מלך בשנה ד' ליהויקים, דכתיב "הדבר אשר היה אל ירמיהו ואל כל עם יהודה בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונית לנבוכדנצר מלך בבל" (ירמיה כ"ה, א'), ותניא בסדר עולם (פכ"ה) שנה ראשונה שמלך נבוכדנצר כיבש נינוה, שניה כיבש יהויקים וכתיב במלכים (ב' כ"ד, א') "בימיו עלה נבוכדנאצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים" וישב וימרד בו", וכתיב בריש דניאל (א', א') "בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה... ויתן אדני בידו את יהויקים" וגו', ותניא בסדר עולם אפשר לומר כן, והלא לא מלך עד שנת ד' ליהויקים — אלא מה ת"ל בשנת ג' למרדו, ה' שנים היה יהויקים במלכו כשנכבש וג' שעבד וג' שמרד הנה י"א שמלך, וכן כתיב בסוף ד"ה (ב', ל"ו) "בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים... עליו עלה נבוכדנאצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה" ולא הוליכו, דתניא בסדר עולם מיד מת כשנאסר לקיים מה שנאמר "קבורת חמור יקבר" (ירמיה כ"ב, י"ט), נמצא שגלו בשנת ז' לכיבוש יהויקים שהיא שנת ח' לנבוכדנצר, ועוד כתיב בסוף מלכים (ב' כ"ד, י"ב) ביהויכין, "ויקח אותו מלך בבל בשנת שמנה למלכו", ויהויקים ויהויכין בשנה אחת גלו, ולא היה ביניהן אלא ג' חדשים, וכתיב בסוף ירמיה (נ"ב, כ"ה) "זה העם אשר הגלה נבוכדנאצר בשנת שבע..." ותניא מה ת"ל שבע ומה ת"ל שמנה, שהיא שנת שבע לכיבוש יהויקים שנת שמנה לכשמלך, פי' גלו בי"ח גלו בי"ט וכתיב בסוף מלכים (ב' כ"ה, ח') "ובחודש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנאצר", וכתיב בסוף ירמיה (נ"ב, כ"ט) "בשנת שמונה עשרה לנבוכדנאצר", הא כיצד י"ח לכיבוש יהויקים שהיא י"ט לכשמלך.
<b>הערוך ערך גלגז</b>
<h2>דף יב.</h2>
"חור כרפס ותכלת" (אסתר א', ו') מאי חור רב אמר חרי חרי — פי' יריעות שהיו מנוקבין כדי שיראו אלו את אלו, פ"א, בגדים נאים הראויין לבני חורין.
<b>ושמואל אמר] מילת לבנה הציע להם — פי' צמר נקי וחיור. [הערוך ערך חרגז</b>
מילת לבנה — "צמרי ופשתי שמני" (הושע ב', ז') תרג' כסות מילא ובוץ משח.
<b>הערוך ערך מלגיד</b>
"כרפס (אסתר א', ו') א"ר יוסי ב"ר חנינא כרים של פסים — פי' כסת הוא קטן שמשים תחת מראשותיו, כר הוא ששוכב עליו.
<b>הערוך ערך כרגא</b>
"בהט" — אבנים שמתחוטטות על בעליהן — פי' ענין עינוג. פ"א של רבינו גרשם שמקריבן אצלו כמו חטה. פ"א של ר"ח מחטיאות בעליהן כלומר מי שנמצאת בידו מתחייב למלכות שאינן ראויין להדיוט אלא למלכות בלבד וכן בעליהן כיון שנמצאת בידיהן, נסים ובורחים שמתיראין מן המלכות.
<b>הערוך ערך חטגא</b>
"ודר וסחרת" — רב אמר דרי דרי, ושמואל אמר אבן טוב יש בכרכי הים ודורה שמה — פי' דרי דרי — שורות שורות של מרגליות.
<b>הערוך ערך דרגה</b>
היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואתתיה בבוצינא — פי' האיש אם לא ימצא אשה לזנותה נוקב בקרא נקב קטן לזנות בו, וכך האשה אם לא תמצא זכר תעשה מקשואין מקום זכרות לזנות בו.
<b>הערוך ערך קרגו</b>
<h2>דף יב:</h2>
בא גבריאל ועשה לה זנב — פי' כל דבר שהוא יתר שאינו כמדת חברו ומשתנה מכמות שהוא ממה שהעולם נוהג קרוי זנב... כי בודאי הדבר מתברר כי לא אמר זנב ממש.
<b>הערוך ערך זנבגג</b>
בר אהורייריה דאבא — פי' שומר ארוות הסוסים "וחמור אבוס בעליו" (ישעיה א', ג') תרגום וחמרא אוריה דמריה.
<b>הערוך ערך אהורייר</b>
נימא ליה קטלה — למחר מפכח ליה חמריה. ס"א אזיל ליה חמריה.
<b>הערוך ערך פכח</b>
דורדייה — פי' דורדיא שמרים ובלשון ערבי שמו דרדי "אך שמריה" (תהלים ע"ה, ט') ברם דורדייהא.
<b>הערוך ערך דרד</b>
כלום מרסו בדם... כלום מרסו במנחות — פי' כגון בוחש כדאמרינן (ברכות ל"ח.) שבוחשין את השתית.
<b>הערוך ערך מרס</b>
אפילו קרחא בביתיה פרדכשא ניהוי — פי' פקיד של מלך, בפירוש הגאון כתיב פרכשאה.
<b>הערוך ערך פרדכש</b>
פרכשא ס"א פרדכשא — וכבר פי' במקומו.
<b>הערוך ערך פרכשא</b>
בן קיש — שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו — פי' דפק.
<b>הערוך ערך קשגא</b>
"מרדכי — מוכתר בנימוסו
<b>הוה] — פי' בע' נימוס. [הערוך ערך כתרגא</b>
"מרדכי — מוכתר בנימוס הוה כעדי — פי' מצויין בדתי כל התורה כעדי שהיה ידוע בדורו וזהיר במצוות.
<b>הערוך ערך נמס</b>
"מרדכי — מוכתר בנימוסו היה כעדי — כבר פירשנו בע' נמס.
<b>הערוך ערך עדי</b>
<h2>דף יג.</h2>
הדסה שמה, ולמה נקרא שמה אסתר — על שם איסתהר — כלומר יפה כלבנה. "ירח" תרגומו סיהרא.
<b>הערוך ערך סהר</b>
"וישנה ואת נערותיה לטוב" (אסתר ב', ט') ושמואל אמר קותלי דחזירי — פי' בלעז פכיש, פ"א של גאון חתיכות של בשר שמן מבשר חזיר שעושין אותו עם קמח וסולת והנקרא קתל ובטיית כותל. ויש ששונין קדלי דחיזרי — ומפרשין עורף של חזרת כלומר ראש של חסא.
<b>הערוך ערך קתל</b>
מאי "שמן המור" (אסתר ב', י"ב) רב הונא אמר סטכת — פי' מירא דכיא.
<b>הערוך ערך סטכת</b>
תניא ר' יהודה אומר אנפקינון — שמן זית שלא הביא שליש, ולמה סכין בו שמשיר את השער ומעדן את הבשר — ואני למדתי מפי' ר' מצליח ז"ל שהשחיר את השיער.
<b>הערוך ערך אנפקינון</b>
שדר פרדשני ולא גליא ליה — פי' שלח דורונות כדכתיב "ויתן משאת כיד המלך" (אסתר ב', י"ח), דלי כרגא — דכתיב "והנחה למדינות עשה", עבד משתיא — דכתיב "את משתה אסתר".
<b>הערוך ערך פרדשן</b>
<h2>דף יג:</h2>
הקציף הקב"ה מלך על עבדיו לעשות רצון צדיק.
<b>הערוך ערך קצף</b>
בגתן ותרש ב' טרסיים היו והיו מספרין בלשון טורסי — "אניות תרשיש" (תהלים מ"ח, ח') תרג' אילפתא דטרסיס.
<b>הערוך ערך טרסי</b>
דמפקי לה לשתא בשה"י פה"י — פי' מתעוללין עלילות להבטל ממלאכת המלך ואומרים שבת היום פסח היום.
<b>הערוך ערך שהי</b>
<h2>דף יד.</h2>
שסכתה ברוח הקדש — בריש ויק"ר (פ"א) "אבי סוכו" (דה"י-א' ד', י"ח) זה היה אבי של כל הנביאים שהיו סוכין ברוח הקדש... בערביא צווחין לנביא סכיא.
<b>הערוך ערך סךגה</b>
<h2>דף יד:</h2>
בהדי שותא פלכה — פי' עם שמדברת טווה.
<b>הערוך ערך שתגב</b>
שפיל ואזיל בר אווזא — עיי' בע' טף.
<b>הערוך ערך שפל</b>
שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מיטייפי — כלומר מעיינת לפניה אם רואה מאכל אוכלת אגב חדא תרתי הולכת ואוכלת.
<b>הערוך ערך טףגב</b>
חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא — "החלד והעכבר" (ויקרא י"א, כ"ט) תרג' ירושלמי כרכושא ועכברא.
<b>הערוך ערך כרכשתא</b>
<h2>דף טו.</h2>
ושמואל אמר מאי "ויעבר מרדכי" (אסתר ד', י"ז) דעבר ערקומא דמיא ביומא דפסחא.
<b>הערוך ערך ערקמא</b>
זה בא בפרוסבולי וזה בא בפרוסבוטי — פי' בולי עשירים.
<b>הערוך ערך אסטרטגי</b>
בפרוזבוטי — (גיטין ל"ו:) מאי פרוזבול א"ר חסדא פרוס בולי ובוטי, בולי — אלו עשירים דכתיב "ושברתי את גאון עזכם" (ויקרא כ"ו, י"ט) ותנא ר' יוסף אלו בולאות שביהודה, בוטי — אלו עניים דכתיב "והעבט תעביטנו" (דברים ט"ו, ח'). א"ל רבא ללועזא מאי פרוסבולא, א"ל פורסא דמלתא.
<b>הערוך ערך בטגד</b>
<h2>דף טו:</h2>
טולמא — "ועשרת לחם" (שמואל-א', י"ז, י"ז) תר' עשר טולמין דלחם.
<b>הערוך ערך טלם</b>
"לעטרת צבי ולצפירת תפארה" (ישעיה כ"ח, ה') לעושין צביונן ולמצפין תפארתו. יכול לכל ת"ל "לשאר עמו" — למי שמשים עצמו כשיריים — פי' כמו אדם טפל ולא עיקר.
<b>הערוך ערך שרגו</b>
<h2>דף טז.</h2>
א"ל ההוא סגיא ליה בחד נהרא או בחדא דסקרתא — פי' עיר.
<b>הערוך ערך דסקרתא</b>
אייתי זווא מביתיה וקא שקיל ליה (ב)מזייה — פי' היינו זוג של מספרים.
<b>הערוך ערך זווא</b>
שקילא אציצא דבית הכסא שדיא ליה ארישיה — פי' אציץ ועציץ וגסטרא אחד הן ופי' בע' ג'.
<b>הערוך ערך אציץ</b>
<h2>דף טז:</h2>
מורדיא דלברות — הן עצים ארוכים שמנהיגין בהן את הספינה.
<b>הערוך ערך אלת</b>
מגילה צריכה שרטוט כאמתה של תורה — כבר פי' בע' אמת.
<b>הערוך ערך שרטט</b>
אמיתה של תורה — פי' לכן כתיב "ואמת" (אסתר ט', ל') ללמדך שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה — פי' כמזוזה שהיא אמיתה של תורה, כדגרסינן בהקומץ רבה בגמ' דשתי פרשיות של מזוזה (מנחות ל"ב:) אמר רב כל מזוזה שאינה משורטטת פסולה, ועוד שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני.
<b>הערוך ערך אמת</b>
<h2>דף יז.</h2>
אבל קורין אותה ללועזית בלעז. כי תניא ההיא בלעז יונית.
<b>הערוך ערך לעזגא</b>
היה כותבה דורשה ומגיהה — שאינו קורא את המלה בניקודה אלא בכתיבתה, כגון מקרא קורהו מקרא כגון חסר יו"ד בענין זה קורהו להגיה וזה שצריך לכוין את לבו. פ"א, שבתחילה היה קורא להגיה ולא היה קורא אלא לדילוגין וכיון זה את לבו וקורא שלא לדילוגין — יצא.
<b>הערוך ערך גה</b>
על הניר ועל הדפתרא — פי' הוא חיפא והוא מחקא (לקמן י"ט.) כבר פי' בע' חיפא.
<b>הערוך ערך נייר</b>
<h2>דף יז:</h2>
ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית א"ר אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים, דכתיב "שבור זרוע רשע ורע", (תהלים י', ט"ז) ודוד כי אמרה בפרשת תשיעית אמרה פי' מלשון בקיעה.
<b>הערוך ערך פקעגו</b>
<h2>דף יח.</h2>
אמר רבי יאשיה סמא דמילתא — משתוקא, א"ר אושעיא מלה — בסלע, ומשתוקא — כאבן טבא וכו'.
<b>הערוך ערך מלגכ</b>
קראה סירוגין ומתנמנם — יצא, ת"ר קראה סירוגין — יצא, סירוסין — לא יצא — פי' סירוגין — פיסקי פיסקי כגון שקרא ומפסיק ביני וביני וחוזר ומתחיל ממקום שפסק, סירוסין לא פירש בתלמודינו, אבל בירושלמי סירוגין — קטועין, סירוסין — חד פרא חד, פי' אחד זולתי אחד, כגון שקרא פסוק ומניח פסוק וקורא פסוק ג' וחוזר וקורא פסוק שני שהניח.
<b>הערוך ערך סרגגא</b>
<h2>דף יח:</h2>
קראה סירוסין — פי' מסורס שלא כסידרו.
<b>הערוך ערך סרסגא</b>
אביי שרא להו לבי בר הבו למכתב תפילין שלא מן הכתב — שהיה אומן ועושה אותן למכרן.
<b>הערוך ערך בי בר הבו</b>
<h2>דף יט:</h2>
ומחו לה אמוחא — פי' שמכה שמועה זו על קדקדה, כלומר מפני שלא תקרע היריעה היא ולא משום קדושה.
<b>הערוך ערך מחגג</b>
כמלא מחט סידקית — פי' מחט דקה שמאחין בה הנקבין שבבגד והסדקין.
<b>הערוך ערך סדק</b>
<h2>דף כא.</h2>
משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה — פי' בטלו בני אדם שמכבדין בעלי תורה. פ"א, ת"ר מימות משה ועד רבן גמליאל הזקן היו לומדין תורה מעומד, משמת רבן גמליאל [הזקן] ירד חולי לעולם והיו לומדין מיושב, והיינו דתנן משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה.
<b>הערוך ערך כבדגא</b>
<h2>דף כב:</h2>
רצפה של אבנים הואי, וכדתניא "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה" (ויקרא כ"ו, א') עליה — אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה על אבנים שבמקדש, וכדעולא, דאמר עולא לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים... ואמר עולא לא אסרה תורה אלא פשוט ידים ורגלים — ולמה נקרא שמה רצפה שהיה עשוי קרקע עזרה מאבני שיש חשובים קטנים מגוונים הרבה והיו רצופין ונראין כאחד.
<b>הערוך ערך רצף</b>
<h2>דף כג.</h2>
חזינא להו לאביי ורבא כי נפלו על אפייהו דמצלי אצלויי — פי' לא היו טחין פניהם בהדיא בקרקע אלא מטין על הצד.
<b>הערוך ערך צלגד</b>
<h2>דף כג:</h2>
אין פורסין על שמע, ואין עוברין לפני התיבה — וכו' עד פחות מי'. (לקמן כ"ד.) ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע — מהא שמעינן לא יפרוס על שמע לא יברך ברכת יוצר אור. "כי הוא יברך הזבח" (שמואל-א' ט', י"ג) מתרגמינן ארי הוא יפריס נכסתא. ועיקר הדבר על כן אין פורסין על שמע פחות מי' בשביל הקדושה כדמפרש בגמ' "ונקדשתי בתוך בני ישראל". ומקשינן בירושלמי מכיון דתנינן אין פורסין על שמע וליידה מילה תנינן אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה ופרקינן לכן צריכא כהדא דתני אין פורסין על שמע פחות מעשרה, התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומרין וכן כולם השנויים במשנתינו כיוצא בהן, ועל כולן הוא אומר "ועוזבי ה' יכלו" (ישעיה א', כ"ח).
<b>הערוך ערך פרסגח</b>
אין אומרין ברכת אבלים [ותנחומי אבלים וברכת] חתנים ואין מזמנין על המזון בשם פחות מי', גמ' ברכת אבלים — ברכת רחבה, וא"ר יצחק א"ר יוחנן ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין, ברכת אבלים בעשרה — ואין האבלים מן המנין — פי' רב האי גאון ברכת רחבה — מאי דבריך יהודה מתורגמניה דר"ל ואית ביה נפישי מילי, כגון צדוק הדין וחותם דילה בא"י מחיה המתים, ומנהגא דילה הכי הוה, אחר שקוברין את המת נקבצין ועומדין במעמד והוא שדה שמפטירין בה מתים, ועומדין מעומד ומיושב, אחורי קבורה יש להם מקום קבוע מוכן ברחבה ומכריזין ואומרין שבו יקרים שבו (ב"ב ק':), ויושבין וממתינין כמעט ומכריזין עמדו יקרים עמודו, ועומדין למקום אחר ומכריזין שבו יקרים שבו, ובאותה עמידה ובאותה ישיבה מנחמין את האבל בין שאבלין עוברין וכל העם עומדין ובין שאבלים עומדין וכל העם עוברין במקום שרגילין לעמוד בשורה ובין שיושבין, ואין מנחמין בעמידה אלא בישיבה כמנהגינו שעכשיו כשאר העם, אבל בראשונים מנהג לעמוד בשורה ואבלין עוברין ומקודם ישיבה ראשונה מאחרי קבורה לאלתר מברכין ברכת רחבה קודם עטיפת ראש האבל ומאלתר עוטפין את ראשו לומר שחלה עליו אבלות, וי"ל ברכת רחבה כמה שערים בצידוק הדין וכל אחד מוסיף מחכמתו, ואין מנהג ברכת רחבה בבבל.
<b>הערוך ערך ברךגא</b>
<h2>דף כד.</h2>
פוחה פורס על שמע — פי' לבוש בגד קרוע ואין בבגדיו בתי ידים אלא ידיו ערומות כדמתרגמינן "כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף" — (ישעיה כ', ג') כמה דהליך עבדי ישעיהו פחה ויחף.
<b>הערוך ערך פחה</b>
<h2>דף כד:</h2>
אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס לא ישא את כפיו — "וטבלתם בדם" (שמות י"ב, כ"ב) תר"י ותצבעון בדמא, וכן "וטבל הכהן את אצבעו" (ויקרא ד', ו').
<b>הערוך ערך צבעגג</b>
ידיו בהקניות לא ישא את כפיו — בהרת — תר"י בהקיתא.
<b>הערוך ערך בהק</b>
אמר רב הונה זבלגן לא ישא את כפיו — פי' מי שיש לו לפלוף בעינו, איכא דאמרי שיורד רירו.
<b>הערוך ערך זבלגן</b>
ההוא דש בעירו הוה — פי' ידוע ומפורסם.
<b>הערוך ערך דשגב</b>
העושה תפלתו עגולה — סכנה ואין בה מצוה — פי' תפלתו עגולה כאגוז — סכנה ואין בה מצוה, פעמים שנופל על פניו ברחום וחנון וירצצו את מוחו וזו היא סכנה, ואין מצותן אלא מרובעות.
<b>הערוך ערך תפלגג</b>
בית יד אונקלי — פי' אצילי ידיו.
<b>הערוך ערך בית יד אנקלי</b>
צפהו זהב ונתנו על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצון — פי' בגד דקיק שלובש אדם על בשרו... ויש מפרשים שהיא מצנפת.
<b>הערוך ערך אונקלי</b>
הרי זה דרך החיצונים — כלומר לא עבד כדין וכשורה.
<b>הערוך ערך חצןגג</b>
אמגוזא — פי' אגוז ממש.
<b>הערוך ערך אמגוזא</b>
<h2>דף כה.</h2>
על טוב יזכר שמך — פי' נודה לך ה' על כל טובה וטובה שאתה עושה עמי, נמצא מודה על הטובה ולא על הרעה, ותנן (ברכות נ"ד.) חייב
<b>אדם] לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, כי הרעות שמביא הקב"ה על האדם לטובתו הן שהן כפרה לעונותיו כאדם שמצער עצמו בהקזת הדם ורפואתו היא וחייב לברך. [הערוך ערך טבגא</b>
המכנה בעריות — משתקין אותו — פי' הקורא פסוק ערות אביו ואמו לא יגלה וכן כל העריות משתקין אותו ואומרים לו קרא הפסוק כמו שכתוב וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו.
<b>הערוך ערך כןגד</b>
תני רב יוסף בקלון אביו ובקלון אמו — כבר פי' בע' כן, פי' דבר ערוה. "וחשופי שת ערות מצרים" (ישעיה כ', ד') תרג' וגלן עריה קלן מצראי.
<b>הערוך ערך קלןגד</b>
האומר "ומזרעך לא תתן להעביר למולך" (ויקרא י"ח, כ"א) ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא — פי' לא תתן מזרעך באומה ידועה שמעבירין זרעם למולך כגון ארמיים שאתה גורם להעביר זרעך למולך, ומכלל דבריו משמע ששאר האומות שאין מעבירין מזרעם למולך — מותר, לפיכך משתקין אותו בנזיפה, אלא פי' הכתוב כדתנא דבי ר' ישמעאל בישראל הבא על הגויה והוליד בן לע"ז הכתוב מדבר דלא שנא מולך משאר בתי ע"ז.
<b>הערוך ערך ארםגא</b>
מחינן ליה במרזבתא דנפחי עד דמכוין דעתיה — פי' בל' ישמעאל קורין למקבת מרזבא, ס"א מרזפתא ויש מהן בע' ארזפתא — "בכשיל וכילפות יהלמון" (תהלים ע"ד, ו') תרג' מחיין כבמרזופין.
<b>הערוך ערך מרזבגב</b>
<h2>דף כה:</h2>
בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול — כבר פי' בע' שחץ.
<b>הערוך ערך שמץ</b>
מתוך תשובה שהשיב אהרן למשה פקרו המינין.
<b>הערוך ערך פקרגב</b>
ישגלנה — ישכבנה — כבר פי' בע' דביון.
<b>הערוך ערך שגל</b>
טחורים — עפולים — כבר פי' בע' דביון.
<b>הערוך ערך עפל</b>
חריונים והדביונים — פי' כל המקראות שבתורה לגנאי כמו "ישגלנה" (דברים כ"ח, ל') קורין ישכבנה, "בעפלים" (שם כ"ח, כ"ז) קורין בטחורין, "חורי יונים" (מלכים-ב' ו', כ"ה) קורין הדביונים, "חריהם" (מלכים-ב' י"ח, כ"ז) קורין צואתם, "למחראות" (שם י', כ"ז) קורין למוצאות. אלו בלשון הקדש הן גנאי גדול בלשון הזה, לפיכך משנין אותן שלא להוציא אדם דבר מגונה מפיו. פ"א, ישגלנה משמע בזנות ככלבה כמו "והשגל יושבת אצלו" (נחמיה ב', ו') ישכבנה משמע דרך אישות בקידושין ובחופה, עפולים משמע נקבים, חורי יונים משמע צואת יונים, דביונים מה שביונים מחראות צואה כדכתיב לענין ע"ז "וישימהו למחראות עד היום" (מ"ב י', כ"ז).
<b>הערוך ערך דביון</b>
"כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו" (הושע י', ה') אל תקרא כבודו אלא כבידו — פירוש אבל עליו עמו וכמריו שהיו מגילים על כבידו, כלומר שלקה בכבידו וחלה וגלה הכבד שלו וניטל, כולו בדרך ליצנות כיון שאינו יכול להועיל ניטל כבידו. פ"א, עגבותיו כבדים לו נפלו, פי' "
<b>לא יכלו] מלט משא" (ישעיה מ"ו, ב') שאינו יכול לסבול צואתו. [הערוך ערך כבדגג</b>
שקלה לע"ז ואותבה בש' ות' שלך — פי' שת ותחת כדכתיב "וחשופי שת ערות מצרים" (ישעיה כ', ד'), ופי' שת מקום השתנת מי רגלים תחת מקום הצואה.
<b>הערוך ערך ש</b>
שרי לבזוייה בג' וש' — פי' בערך סן.
<b>הערוך ערך ש'</b>
מאן דסני שומעניה שרי לבזויה בג' וש' — פי' כגון השותה בד' מיני זמר וכיוצא בהן, כמו שמצינו באלישע אחר שהוציאוהו אלו הדברים לתרבות רעה ומפורש בחגיגה (ט"ו:) וכש"כ בדבר שהוא יותר מזה, שרי לבזוייה בג' וש' — כלומר מי ששמעו רע מותר לבזותו בן זונה דגיירא וגיירתי, "ונגלו שולייך ונחסמו עקביך" (ירמיה י"ג, כ"ב) ופי' בן שפחה בן גוי כדגרסינן בסנהדרין (נ"ב.) כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כי האי תנא וכו'.
<b>הערוך ערך סןגא</b>
האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה בגימ"ל ושי"ן — פי' בע' סן.
<b>הערוך ערך גמלגא</b>
תיבה לוקחין מטפחות.
<b>הערוך ערך מטפחת</b>
<h2>דף כו.</h2>
זו דברי ר' מנחם בר ר' יוסי סתימתאה — פירוש פלוני סתימתאה — זו המשנה אעפ"י שהיא סתם משנה, אינה לר"מ כדקיימא לן סתם משנה ר"מ, אלא לר"ע היא או לר' מנחם ברב' יוסי זו המשנה והיא שנויה סתם, ולא כל דבריהם של חכמים הללו סתומים הן אלא המשניות שהזכירום בלבד.
<b>הערוך ערך סתם</b>
בבית הכנסת של טרסיים שהיתה בירושלים — פי' מוציאי הנחושת מעיקרו... ומסתבר הפירוש שכתבנו מפני שמצרפי נחשת מזוהמין כבורסי ועל כן היה להם בית הכנסת לבדם.
<b>הערוך ערך טרסיגא</b>
והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום, שנאמר "חפף עליו כל היום" (דברים ל"ג, י"ב) — פירוש חופף לשון צער, כדמתרגמינן יהא מגין עלוהי, וכתיב "תתן להם מגינת לב" (איכה ג', ס"ה) תרגומו חפיפות לבא.
<b>הערוך ערך חףגד</b>
אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למשבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה — פי' קנקני וגולפי חביות וכדים אחד הן והם של חרס.
<b>הערוך ערך גלףגא</b>
<h2>דף כו:</h2>
גלוסקמי ספרים תפלין ומזוזות — "ויישם בארון" (בראשית נ', כ"ו) תר"י ושוון יתיה בגלוסקמא... ובל"י תיבה — גלוסקום, ויש ספרים שכתוב בהן דלוסקמא.
<b>הערוך ערך גלסקם</b>
אמר רבא מריש הוה אמינא האי כורסיא דספר תורה תשמיש דתשמיש הוא ושרי לאשתמושי ביה — פי' שלחן שמניחין עליו ספר תורה כשקורין בו. כיון דחזאי דזמנין דמניחין ספר תורה עילויה — פי' מניחין בלא מטפחת אמינא תשמיש קדושה הוא — ובעי גניזה.
<b>הערוך ערך כרסגג</b>
האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא — פי' וילון שפורסין לפני התיבה הוא תשמיש לתיבה ותיבה תשמיש לספר תורה. פ"א, מטפחת שמכסין בו ס"ת הוא תשמיש לאותו בגד התחתון שמגללין בו ספר תורה.
<b>הערוך ערך פרסגז</b>
האי תיבותא דאירפט — פי' תיבה שנתחלחלה כמו מנעל המרופט.
<b>הערוך ערך רפט</b>
הני זבילי דחומשי — פי' עושין סביב הספר מסגרת של עור לשמור הספר ענין מדור שהוא כמו "יזבלני אישי" (בראשית ל', כ').
<b>הערוך ערך זביל</b>
וקמטרי — "לאשר על המלתחה" (מלכים-ב' י', כ"ב) תרג' לדממנא על קמטריא, פי' לשון ערבי יוני רומי ואדומי.
<b>הערוך ערך קמטר</b>
כלי עץ העשוי לנחת — אינו מקבל טומאה מדאורייתא אלא א"כ דרכו להטלטל מלא וריקן.
<b>הערוך ערך פשט</b>
<h2>דף כז.</h2>
מאי דכסוסיא — פרשא דמתא — פי' בע' טרזין.
<b>הערוך ערך דכסוסיא</b>
<h2>דף כז:</h2>
במה דברים אמורים בשאין שם חבר עיר אבל יש שם חבר עיר — תנתן לחבר עיר, וכ"ש דעניי דידי ועניי דידכו עלי סמיכי — פי' גאון ז"ל גדול העיר אשר יועדו עליו כל הזקנים שנאמר "כל אלה חברו", (בראשית י"ד, ג'). פירוש אחר, צבור מקום שמתחברין בני העיר להתפלל בו.
<b>הערוך ערך חברגא</b>
וחכ"א מוכרין אותו ממכר עולם, חוץ מד' דברים למרחץ, ולבורסקי, לטבילה, ולבית המים — פי' בית מיחדין להשתין.
<b>הערוך ערך בית מים</b>
צד אחד ברבית איכא בינייהו — פי' אם תהיה ההלואה ב' דינרין בג' וכיוצא בו הרי זו רבית גמורה מב' צדדין גבי מלוה וגבי לווה ושניהן עוברין, אבל העושה שדהו מכר על תנאי, גבי לוקח הוי רבית דאי מייתי ליה זוזי מהדר ליה בעל כרחיה, אבל גבי מוכר לא הוי רבית דאי בעי לא מהדר ליה לעולם ולא אתי לידי רבית, ואפילו למהדר ליה לא הוי רבית אלא כשיחזיר דשמא לא יחזיר לעולם. רבית על מנת להחזיר — פי' כשיביא לו מעותיו יחזיר מה שאכל מן הפירות, רבי יהודה — מתיר, ות"ק אוסר.
<b>הערוך ערך צדגב</b>
רב הונא אסר דיתאה — פי' עשב תרג' דשא — דיתאה. ס"א (דיתא)
<b>ריתא]. [הערוך ערך דתאה</b>
הוה אסר יתא — פי' בע' תור. ס"א דיתאה וכבר פי' במקומו.
<b>הערוך ערך רתגד</b>
ריתא — פי' בנברא בר קורא למטה יש בו כמין גידים ותופרין בהן וראוי אחד מהן לתפור בו פי דלעת יבישה קטנה ששותין בה יין.
<b>הערוך ערך תרגט</b>
לא פסעתי על ראשי עם קדש — פי' מנהגם לישב ע"ג מחצלאות בקרקע וכשמהלך עומד ומפסיע על ראשם.
<b>הערוך ערך פסע</b>
<h2>דף כח.</h2>
שאל ר"ע את ר' חנינא הגדול במה הארכת ימים אתו גואזי קא מחו ליה — פי' גואזא — חתוך הערוה והוא סריס.
<b>הערוך ערך גוז</b>
ולא קראתי לחבירי בחניכתי ואמרי לה בחניכתו — פי' חניכתי שלא כיניתי לו שם, ולא בחניכתו ואפילו שם שכינו אחרים לא קראתיו, פי' שם לווי ולא הזכיר שמו ממש.
<b>הערוך ערך חנךגא</b>
ואין מפשילין לתוכו חבלים.
<b>הערוך ערך פשל</b>
אין עושין אותו קפנדריא — פי' בית שיש בו שני פתחים נכנס בפתח זה ויוצא בפתח זה, וכן מפורש בתלמוד אדמקיפנא בהא איעול אידרי בהא ואומרים לשון יון הוא.
<b>הערוך ערך קפנדרגא</b>
<h2>דף כח:</h2>
זילחא — פי' זילחא היינו מטר שמרביץ.
<b>הערוך ערך זלח</b>
צנא — פי' הוא כלי שדרך לשום שם פירות.
<b>הערוך ערך צנא</b>
תנן התם ודאשתמש בתגא חלף, אמר ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכה — כלומר שהוא מוכתר בכתר של תורה והמשתמש בו ראוי להריגה.
<b>הערוך ערך תג</b>
ר"ל הוה אזיל באורחא, מטא ערקומא דמיא, אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה.
<b>הערוך ערך ערקמא</b>
תנא דבי אליהו כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן העה"ב, שנאמר "הליכות עולם לו" (חבקוק ג', ו') אל תקרי הליכות אלא הלכות — פי' הלכתא — דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו כאשר תאמר בלשון ישמעאל אלסירה.
<b>הערוך ערך הלך</b>
<h2>דף כט.</h2>
מאבולא ועד סיכרא — פי' מאבולא ועד סיכרא — מבית האבל ועד הקבר שסוכרין בו המת.
<b>הערוך ערך אבלגב</b>
הני מילי — למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני — לית ליה שיעורא — פי' קרא או שנה אבל דמתני שמעתא לית ליה שיעורא.
<b>הערוך ערך קרגא</b>
רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא — פי' בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בנו כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאייתיאו בהדייהו מבית המקדש, והוו קריין ליה "כי רצו עבדיך את אבניה" וגו' (תהלים ק"ב, ט"ו) וקריוה שף יתיב, כלומר שנסע מקדש וישב שם והות שכינה עמהון, כדאמרינן בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל, ושמואל אמר בכנישתא דשף יתיב שף יתיב בנהרדעא, וכנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא.
<b>הערוך ערך שףגא</b>
<h2>דף כט:</h2>
בשלמא למ"ד "כי תשא" היינו דמתרמי בההוא גמא — ויש ששונין בההוא גונא.
<b>הערוך ערך גםגד</b>
<h2>דף לא:</h2>
"ואל תקוץ בתוכחתו" (משלי ג', י"א) אל תעשם קוצים קוצים — פירוש ענין חתיכות כלומר אל תחתכם אלא כולן ביחד. ע"א אל תקוץ כמו "ויקוצו מפני בני ישראל" (שמות א', י"ב) לשון עקא, כלומר לא יהא לך עקא מהם "כי ממנו תוצאות חיים" (משלי ד', כ"ג).
<b>הערוך ערך קץגו</b>
מגמגם וקרא בארורי — פי' שטוף.
<b>הערוך ערך מגמגם</b>
<h2>דף לב.</h2>
א"ר זירא אמר רב מתנה אמר שמואל הלכתא פותח ורואה מברך וקורא — קיימא לן אין מברך אלא א"כ רואה.
<b>הערוך ערך חתן</b>
הלוחות והבימות — כבר פירשנו בע' בם.
<b>הערוך ערך לחגב</b>
אמר שמואל הלוחות והבמות אין בהן משום קדושה — פי' הלוחות שעושין לספר תורה, הבמות עמודין של עץ שעושין לספר תורה. פ"א, החלק של מעלה ושל מטה פנים ואחור הם נקראין במות וריוח שבין עמוד לעמוד של ס"ת הם הלוחות.
<b>הערוך ערך במות</b>
כשהוא מחדקו — ולמה נקרא חידוק מפני שהוא דוחק, חידוק זה הוא כמו הדוק שפירשנו בע' הדק.
<b>הערוך ערך חדקגא</b>
